פגישה ראשונה, דירות דיסקרטיות ראשונות בקילומטר אפס וחתונה בעוד שנה
24 בספטמבר 2011 בעבודה. היא: “אתה ואני נפגשנו בעבר”, הביטוי הזה עף משפתי מעצמו, אפילו לא ציפיתי לדירות דיסקרטיות. ואז כל היום נזכרתי במחשבה איפה יכולתי לראות אותו, כי זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו.
7 באוקטובר 2011. היא: נכנסתי לחדר בו הוא היה, הוא הציע בחביבות להוריד את בגדיו החיצוניים והחל למלא את הניירת בעצמו. הורדתי את המעיל במהירות ופתאום הרגשתי תחושה מוזרה: הבנתי שאני אוהבת אותו, כן, כן, אני אוהבת אותו. השתגעתי? איך אתה יכול לאהוב את האדם שאתה רואה בפעם השנייה בחייך? הוא אפילו לא הטיפוס שלי, אבל אי אפשר לבלבל את תחושת הרוך והטיפול הזו עם “פשוט כמו”. באותו רגע המעיל כמעט נפל מהידיים שלי, היה לי מצחיק להיות מודע לרגשות האלה כי המוח אמר שזה לא קורה.
14 בפברואר 2012 מוסקבה. הוא: בשעות הערב המאוחרות של יום האהבה, טיילנו במרכז מוסקבה. נעו ברחובות הצרים, הגיעו בכיכר האדומה והחליטו לנחש דירות דיסקרטיות בקילומטר אפס. עמדנו על אפס קילומטר ופתאום היא אמרה:
“יש לי משהו בשבילך,” והגעתי למצלמה הדוקה. חייכתי, היא המשיכה:
עשיתי את הדבר הזה בעצמי. אין לה שום ערך מלבד העובדה שיש לי את זה הרבה מאוד זמן, וחיפשתי את האדם שאוכל לתת לו. האיש הזה הוא אתה.
אהבה ממבט ראשון: איך זה היה איתנו
היא פוצצה דירות דיסקרטיות, והיה שם מטבע נחושת עם הביטוי “אתה תמיד בליבי”. היא המשיכה הלאה:
החזקתי את המטבע הזה ביד, חיממתי אותו בחום שלי. עכשיו החום הזה תמיד יהיה במטבע הזה.
ואז היא נישקה אותי. זו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו.
27 ביולי 2012 מוסקבה. הכיכר האדומה. קילומטר אפס. הוא: דמעות זולגות על לחיי. לפני רגע גיליתי שאני אהיה אבא. כל העולם התהפך ברגע, אושר ועונג מציפים אותי. אני רוצה לצרוח משמחה, אבל גוש בגרון לא נותן לי לומר מילה. אני כבר אדיש לדירות הדיסקרטיות ולקהל התיירים עם המצלמות שהקיפו אותנו בפרצופים מבולבלים: מדוע שני אלה עומדים, מחובקים בחוזקה, בלב מוסקבה?
6 באוקטובר 2012. צלצול כוסות יין, כיף. מריר!
2 באפריל 2013. היא:
מזל טוב, מותק, נולד לנו בן.